Le texte Le vocabulaire Les révisions
Souccah
Daf 24a
משנה: הַחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִין לִפְנֵיהֶן בַּאֲבוּקוֹת וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי תושְׁבָּחוֹת. וְהַלְוִיִּם בְּכִינּוֹרוֹת בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבְכָל כְּלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֶה שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבַּתְּהִילִּים שֶׁעֲלֵיהֶם עוֹמְדִים הַלְּוִים בְּשִׁיר.
Traduction
Les gens pieux et pratiquants dansaient devant eux avec des torches à la main et récitaient devant eux des cantiques et louanges au Seigneur. Les lévites munis de harpes, de lyres, de cymbales, et de toutes sortes d’instruments de musique sans nombre, étaient placés sur les 15 degrés qui mènent du parvis des simples israélites à celui des femmes. C’est conforme aux 15 psaumes des degrés (133)Psaumes 120 ˆ 134.. C’est là que les lévites se tenaient toujours pour le chant (tandis que pour le sacrifice ils chantaient auprès de l’autel).
Pnei Moshe non traduit
מתני' החסידים ואנשי מעשה היו מרקדין לפניהם באבוקות. של אור שבידיהן בכמה וכמה אבוקות זורק זו ומקבל זו:
ואומרים לפניהם דברי שירות ותשבחות כדקאמר בגמרא יש מהן שהיו אומרים וכו':
שעליהם עומדים הלוים בשיר. בשמחת בית השואבה אבל הדוכן לשיר של קרבן אצל המזבח היה:
עמדו שני כהנים בשער העליון. הוא שער נקנור ולמה נקרא שמו שער העליון לפי שהורי למעלה מעזרת נשים וזה שער הראשון דרך יציאתם לשער המזרח:
תקעו והריעו ותקעו. לסימן לילך למלאות מים מן השילוח לנסך:
הגיעו למעלה העשירית. מקום מסוים היה:
הגיעו לעזרה. לקרקע העזרה של נשים:
היו תוקעין והולכין. ומאריכין בהן עד שמגיעין וכו':
והפכו פניהם למערב. לצד העזרה וההיכל כדי לומר דבר זה:
אבותינו. בבית ראשון היו כופרין ולא היו פניהם לבית אלא אחוריהם אל היכל ה' וגו':
ואנו ליה וליה עינינו. ליה אנחנו משתחוים ומודי' על מה שעבר וליה עינינו מיחלות להבא:
שונין. כופלין אותו לומר שני פעמים:
הלכה: הַחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי הַמַּעֲשֶׂה. יֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ אוֹמְרִין. אַשְׁרַיִיךְ יַלְדּותִי שֶׁלֹּא בִיַישְׁתָּ אֶת זִקְנוּתִי. אֵילּוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. וְיֵשׁ מֵהֶן אוֹמְרִין. אַשְׁרַיִיךְ זִקְנוּתִי שֶׁכִּיפַּרְתְּ עַל יַלְדּוּתִי. אֵילּוּ בַעֲלֵי תְשׁוּבָה. אִילּוּ וָאֵילּוּ הָיוּ אוֹמְרִין. אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא חָטָא. וּמִי שֶׁחָטָא יִימָּחֵל לוֹ. הִלֵּל הַזָּקֵן כַּד הֲוֵי חֲמִי לָן עָֽבְרִין בְפַחַז הֲוָה אֲמַר לוֹן. דַּאֲנָן הָכָא מָן הָכָא. וּלְקִילּוּסָן הוּא צָרִיךְ. וְהָֽכְתִיב אֶ֤לֶף אַלְפִין֙ יְשַׁמְּשׁוּנֵּיהּ וְרִיבּוֹא ריבְווָן קָֽדָמ֣וֹהִי יְקוּמ֑וּן. כַּד הֲוָה חֲמִי לוֹן עָֽבְדִין בְּכוֹשֶׁר הֲוָה אֲמַר. דִּי לָא נָן הָכָא מָאן הָכָא. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו כַּמָּה קִילּוּסִין חָבִיב הוּא קִילּוּסָן שֶׁלְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִכֹּל. מַה טַעַם. וּנְעִ֖ים זְמִר֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל׃ י֜וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל׃
Traduction
''Les gens pieux et de pratique'', est-il dit. Des uns (134)Tossefta ˆ ce traitŽ, ch. 4., on disait: heureuse sa jeunesse qui ne fait pas honte à sa vieillesse; ce sont les gens pratiquant le bien. D’autres on dit: heureuse leur vieillesse, qui rachète leur jeunesse; ce sont les gens de repentir. Les uns et les autres disaient: heureux celui qui n’a pas péché, et qu’à celui qui a péché il soit pardonné. – Lorsque Hillel l’ancien voyait passer les gens pieux se livrant aux danses religieuses avec fougue, il leur disait: ''Que nous soyons ici, qu’importe; Dieu a-t-il besoin de louanges?'' N’est-il pas écrit (Dn 7, 10): des milliers le servent, et des myriades d’anges se tiennent devant lui. Lorsqu’il les voyait danser avec mesure, il leur disait: '' Si nous n’y étions pas, qui y serait? Car certes bien des louanges montent vers lui; mais les louanges d’Israël lui sont plus chères que toutes les autres (135)Cf. Derenbourg, Esssai, etc., comme il est dit (2S 23, 1) et (Ps 22, 4): Les chants d’Israël sont agréables. Tu résides au milieu des louanges d’Israël.''
Pnei Moshe non traduit
גמ' יש מהם שהיו אומרים. תוספתא היא בפ''ד:
כד הוה חמי לון עבדין בפחז. במרוצה ולא בדרך כבוד ואימה הוה אמר לון דאנן הכא מאן הכא שלומר אם אנחנו כאן משבחין ומקלסין מה אנן הכא וכי חשובין אנו לפניו יתברך ולקלוסן של תחתונים הוא צריך והלא כתיב אלף אלפין וגו':
כד הוה חמי לון עבדין כושר. כראוי ועל דרך וגילו ברעדה היה אומר לשבח להם ואמר די לא אנן הכא מאן הכא אם אין אנחנו כאן מי היא כאן שאף על פי שיש לפניו כמה קילוסין ממלאכי השרת חביב הוא לפניו קילוסן של ישראל ביותר מן הכל וכדכתיב נעים זמירות ישראל וכו' שזה נעים לפניו יתברך ומתהלל הוא בתהלות של ישראל:
בֶּן יְהוֹצָדָק הָיָה מִשְׁתַּבֵּחַ בִּקְפִיצוֹתָיו. אָֽמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה מְרַקֵּד בִּשְׁמוֹנֶה אֲבוּקוֹת שֶׁלְזָהָב וְלֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶן נוֹגֵעַ (בָּאָרֶץ) [בַּחֲבֵרוֹ]. וּכְשֶׁהָיָה כוֹרֵעַ הָיָה נוֹעֵץ גּוֹדְלוֹ בָאָרֶץ וְכוֹרֵעַ וּמִיַּד הָיָה נִזְקָף. אֵי זוֹ הִיא כְרִיעָה וְאֵי זוֹ הִיא בְרִיכָה. רִבִּי חִייָה רַבָּה הֶרְאָה כְרִיעָה לִפְנֵי רִבִּי [וְנִפְסַח] וְנִתְרַפֵּא. לֵוִי בַּר סִיסִי הֶרְאָה בְרִיכָה לִפְנֵי רִבִּי וְנִפְסַח וְלֹא נִתְרַפֵּא.
Traduction
Ben-Yoçadaq se vantait des sauts merveilleux qu’il faisait à ce moment de fête. On raconte de R. Simon b. Lakish qu’il dansait en remuant 8 torchères d’or à la fois, sans que l’une touche à l’autre (en jonglant). Il pliait les genoux, se renversait soutenu sur ses pouces, et rebondissait aussitôt en se redressant. Il y a une distinction entre la génuflexion et le prosternement (136)Reproduit de J., (Berakhot 1, 5) Ê; Cf. Rabba ˆ (Gn ch. 39.: R. Hiya le grand, en montrant à Rabbi la première manière de se courber, est devenu boiteux, puis il a été guéri; tandis que Lévi b. Sissi, en montrant le second procédé, est resté boiteux incurable. Il est écrit (2S 6, 20): David s’en retourna pour bénir sa maison, et Mikhal, fille de Saül, sortit à sa rencontre, etc. Par gens vils, dit Aba b. Cahana (137)J., (Sanhedrin 2, 4)Ê; Bamidbar Rabba, ch. 4Ê; Agoudath Samuel, ch. 23., on entend un orchsth'' (danseur). Aujourd’hui, dit-elle, l’honneur (la honte) de la maison de mon père a été découverte. Dès lors, fut-il dit de la maison de Saül, on ne vit plus à découvert ni un talon, ni un orteil.
Pnei Moshe non traduit
בן יהוצדק אחד מהחסידים ואנשי מעשה היה משתבח בעיני הרואים בקפיצותיו שעשה דרך פלא:
תַּנֵּי. לֹא הָֽיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁלֹּא הָֽיְתָה מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה: תַּנֵּי. יְכוֹלָה אִשָּׁה לָבוּר חִיטֶּיהָ לְאוֹר הַמַּעֲרָכָה. וְלֹא הָיוּ מוֹעֲלוֹת. לָאו. דְּאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הָרֵיחַ וְהַמַּרְאֶה וְהַקּוֹל אֵין בָּהֶן מְעִילָה. שִׁשָּׁה קוֹלוֹת הָיוּ נִשְׁמָעִים מִירִיחוֹ. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתַּח. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַמַּגְרֵיפָה. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶן קָטִין מוּכָנִי לַכִּיּוֹר. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל גְּבִינִי כָּרוֹז. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הֶחָלִיל. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַצִּילְצָל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף קוֹלוֹ שֶׁלְכֹּהֵן גָּדוֹל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא 24a מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מִירִיחוֹ הָיוּ מְרִיחִין רֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטוֹרֶת. אָמַר רַבִּי לִעֶזֶר בֶּן דִּלְגַּיי. עִזִּים הָיוּ לְבֵית אַבָּא בְּהָרֵי אַכְוָור וְהָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטוֹרֶת:
Traduction
– La clarté de la fête des eaux, est-il dit, se répandait dans toutes les cours de Jérusalem. De même on a enseigné que les femmes peuvent trier le froment à la lumière des bûches qui brûlent sur l’autel. Mais n’est-ce pas une prévarication de profiter ainsi du sanctuaire? —Non, fut-il répondu, car, selon R. Josué b. Lévy, le profit tiré de l’odeur, ou de la vue, ou du son, ne constitue pas une prévarication. Jusqu’à Jéricho, on percevait six sons divers (130)B., Pessahim 26aÊ; cf. Neubauer, GŽogr.: 1° on y percevait le bruit de l’ouverture de la grande porte; 2° on y entendait le son de l’instrument musical (131)Mishna, (Tamid 3, 8)Ê; cf. 8, 6. Magréfa (? orgue); 3° on y entendait battre le bois érigé par Ben Qatin comme piédestal du bassin; 4° on entendait la voix du chef appelant les officiants au service du culte (132)(Sheqalim 5, 2).; 5° le son de la flûte du Temple; 6° celui des cymbales. Selon d’autres, on y entendait même la voix du grand-prêtre, lorsqu’au jour du grand pardon il prononçait le tétragramme divin, et enfin on pouvait y sentir l’odeur de l’encens brûlé au temple en ce jour. R. Eléazar b. Dalgo raconte que son père avait des boucs sur les monts Akhwar qui éternuaient par l’odeur de l’encens (l’odeur se répandait si loin).
Pnei Moshe non traduit
לאור המערכה. של המזבח:
ולא היו מועלות. בתמיה וכי לית בהו משום מעילה ומהדר לאו דאין כאן משום מעילה דאמר ריב''ל וכו':
ששה קולות היו נשמעין מיריחו וכו'. כמו דחשיב בפ''ג דתמיד ואיידי דקתני הכא שהאורה היתה זורחת למרחוק מייתי נמי להא:
כְּתִיב וַיָּ֥שָׁב דָּוִד֭ לְבָרֵ֣ךְ אֶת בֵּית֑וֹ וַתֵּצֵ֞א מִיכַ֤ל בַּת שָׁאוּל֙ לִקְרָאתוֹ וגו'. מָהוּ אֶחָד הָרֵיקִים. אָמַר אַבָּא בַּר כַּהֲנָא. הָרֵיקִים שֶׁבָּרֵיקִים. זֶה אָרְכֵיסְטֵיס. אָֽמְרָה. הַיּוֹם נִגְלָה כְבוֹד בֵּית אַבָּא. אָֽמְרוּ עָלָיו עַל בֵּית שָׁאוּל שֶׁלֹּא נִרְאֶה מֵהֶם לֹא עֵקֶב וְלֹא גוֹדֶל מִימֵיהֶם. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַ֠יָּבֹא אֶל גִּדְר֨וֹת הַצֹּ֤אן אֲשֶׁר עַל הַדֶּ֨רֶךְ֙ וְשָׁ֣ם מְעָרָ֔ה. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. גָּדֵר לִפְנִים מִגָּדֵר הָיָה. וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל לְהָסֵ֣ךְ אֶת רַגְלָי֑ו. וַהֲוָה חֲמִי לֵיהּ מְשׁוּלְשָׁל צִיבְחַר וּמְסַלֵּיק צִיבְחַר. אֲמַר [דָּוִד]. הֵיאַךְ מִינְגַּע בְּהָדֵין גּוּפָא צַדִּיקָא. הָדָא הִיא דוּ אָמַר לֵיהּ. הִנֵּה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ אֵ֣ת אֲשֶׁר נְתָֽנְךָ֩ הַיּ֤וֹם ׀ בְּיָדִי֙ בַּמְּעָרָ֔ה וְאָמַ֥ר לַֽהֲרָגְךָ֖. וָאָחוּס עָלֶיךָ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וַתָּ֣חָס עָלֶי֑ךָ. צְנִיעוּתָךְ חָסָה עָלֶיךָ. וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד֘ אֶל מִיכַל֒ לִפְנֵ֣י יְי אֲשֶׁ֨ר בָּֽחַר בִּ֤י מֵֽאָבִיךְ֙ וגו'. וּנְקַלּוֹתִי עוֹךְ֙ מִזּ֒את וְהָיִ֥יתִי שָׁפָ֖ל בְּעֵינָיי וְעִם הָֽאֲמָהוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתְּ עִמָּ֖ם אִכָּבֵֽדָה: שֶׁאֵינָן אֲמָהוֹת אֶלָּא אִימָּהוֹת. וּמַה נֶאֶנְשָׁה. וּלְמִיכַל֙ בַּת שָׁא֔וּל לֹֽא הָ֥יָה לָהּ֖ ווָלֶד עַ֖ד י֥וֹם מוֹתָֽהּ׃. וְהָֽכְתִיב הַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָ֔ם לְעֶגְלָה֖ אִשְׁתּוֹ. שֶׁגָּעַת כְּעֶגְלָה וָמֵתָה.
Traduction
C’est ainsi qu’il est dit (1S 24, 4): Il arriva aux parcs de brebis, situés sur la route, où se trouvait une grotte. Ce pluriel, dit R. Aboun au nom de R. Eliézer, indique qu’il s’agit d’une haie placée derrière une autre (138)OuÊ: place trs retirŽe. Cf. B., Berakhot 62b. Saül s’y rendit pour remplir un besoin (ib.). David voyait Saül relever un peu ses vêtements et aussitôt les baisser successivement; il dit: comment oserai-je toucher (frapper) le corps d’un tel juste? Aussi, il s’écria (ib. 11): Voici qu’en ce jour tes yeux ont vu qu’en ce moment tu étais livré entre mes mains dans la grotte, pouvant te tuer. Elle t’a épargné, est-il dit, et non je t’épargnai: c’est ta tenue modeste qui t’a sauvé. Puis (2R 6, 21-22): David répondit à Mikhal: c’est devant l’Eternel, qui m’a préféré à ton père que j’ai dansé; je veux paraître encore plus vil que cela et m’abaisser à mes yeux; néanmoins je serai en honneur auprès des servantes dont tu parles, terme qu’il faut entendre dans le sens, non de servantes, mais de mères (en relations décentes). Quant à elle, elle fut punie (ib. 23): et Mikal, fille de Saül, n’eut point d’enfant jusqu’au jour de sa mort. Mais n’est-il pas dit (1Ch 3, 3): le 6e (fils de David) était Itréa’m, d’Egla sa femme; elle en eut donc? C’est pour avoir vêlé comme une génisse (Egla) et être morte en mettant un enfant au monde (139)B., Sanhedrin 21aÊ; Rabba sur (Gn ch. 82., qu’elle a reçu le nom d’Egla (il est donc vrai que son enfant vint au monde le jour de sa mort).
Pnei Moshe non traduit
זה ארכיסטיס. ראש ומיוחד שבריקים:
משלש ציבחר. בגדיי מעט הוא משלשל ומעט מסלק שלא יראה פירועו:
Souccah
Daf 24b
משנה: אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ וְלֹא מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעָה. שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים תֵּשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְלַמּוּסָפִין מוֹסִיפִין עוֹד תֵּשַׁע. וּבְעֶרֶב שַׁבָּת מוֹסִיפִין עוֹד שֵׁשׁ שָׁלשׁ לְהַפְטִיר אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל. עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג הָיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים שָׁלשׁ לְשַׁעַר הָעֶלְיוֹן שָׁלשׁ לְשַׁעַר הַתַחְתּוֹן שָׁלשׁ לְמִלּוּי הַמַּיִם שָׁלשׁ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ תֵּשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם תֵּשַׁע לַמּוּסָפִין שָׁלשׁ לְהַפְטִיר אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל:
Traduction
Au temple, on sonnait au minimum 21 coups et au maximum 48. Ainsi, aux jours ordinaires, il en fallait 21, savoir 3 sonneries pour ouvrir les portes, 9 pour le sacrifice quotidien du matin, et autant pour celui du soir. Pour les sacrifices supplémentaires, on en ajoutait 9; et le vendredi il y avait encore 6 sonneries de plus, dont 3 pour avertir le peuple de cesser les travaux, et 3 autres coups pour établir la distinction entre les jours profanes et le Shabat. Donc, en un vendredi qui coïncidait avec la fête des tentes, il y avait 48 sonneries, savoir 3 pour ouvrir les portes, 3 pour la porte supérieure, 3 pour la porte inférieure, 3 pour puiser de l’eau, 3 pour la verser sur l’autel, 9 pour le sacrifice quotidien du matin, autant pour celui du soir, 9 pour les sacrifices supplémentaires, 3 pour aviser le peuple de cesser les travaux, et 3 pour distinguer entre la semaine et le Shabat.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין פוחתין מעשרי' ואחת תקיעות במקדש וכו' שלש לפתיחת שערים. כשפותחין שערי העזרה היו תוקעין תר''ת והאי תנא חשיב להו לשלש תקיעות כדקאמר בגמרא:
ותשע לתמיד של שחר. כשהיו מנסכין נסכי התמיד הלוים אומרים בשיר והיו מפסיקין בו וחולקין לשלשה פרקים ועל כל פרק ופרק היו הכהנים תוקעין תר''ת ועל כל תקיעה השתחוו העם ותר''ת חשיב להו לשלש הרי תשע תקיעות וכן לתמיד של בין הערבים:
ולמואפין מוסיפין עוד תשע. לכל המוספין שיש בו ביום ואפי' כמה מוספין כגון ראש השנה שחל להיות בשבת דאיכא דשבת ודר''ת ודר''ה לכולם בכלל מוסיפין תשע תקיעו' ולא לכל מוסף ומוסף בפני עצמו הכי מסקינן בגמרא:
שלש להפטיר. לבטל את העם ממלאכה תקיעה ראשונה לבטל את העם שבשדות תקעו שנייה נסתלקו התריסין וננעלו החניות תקעו שלישית סילק המסלק קדרות העשויות להסתלק למאכל הלילה והטמין המטמין את החמין והדליקו את הנרות:
ושלש להבדיל בין קודש לחול. לאחר תקיעו' הראשונות שוהה כדי לצלות דג קטן ותוקע ומריע ותוקע ואלו שלש תקיעות האחרונות להודיע שקדש היום:
ערב שבת שבתוך החג וכו'. שלש לפתיחת שערים של עזרה כמו בכל יום ושלש לשער העליון כבמתני' דלעיל עמדו שני כהנים בשער העליון קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו:
שלש לשער התחתון. דתנן לעיל הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו ומאריכין בהן עד שהגיעו לשער התחתון כדתנן היו תוקעין והולכין עד שהגיעו לשער היוצא למזרח ולהכי קרא להו שלש של שער התחתון. ושלש של מעלה עשירית לא קא חשיב דהאי תנא ס''ל כר''א בן יעקב דאמר שלא היו תוקעין למעלה העשירית:
שלש למילוי המים. לאחר ששאבום ובאו להם לעזרה דרך שער המים תקעו והריעו ותקעו:
שלש על גבי המזבח. כדתנן בפרק דלעיל יזקפום על גבי המזבח:
תקעו והריעו ותקעו ותשע לתמיד של שחר וכו'. ואנא דידן לא מייתי הכא כשחל ערב פסח בשבת והפסח נשחט בג' כחות ותקיעות טובא הוו התם משום דלא שכיחא כולי האי שיבא ערב פסח בשבת ודתנן אין מוסיפין על מ''ח לאו דווקא שבערב פסח שחל להיות בשבת זמנין דמוסיפין עד שבע וחמשים תקיעות:
משנה: עָֽמְדוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים בְּשַׁעַר הָעֶלְיוֹן הַיּוֹרֵד מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בְּיָדָם. קָרָא הַגֶּבֶר תָּֽקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָֽקְעוּ. הִגִּיעוּ לְמַעְלָה עֲשִׂירִית תָּֽקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָֽקְעוּ. הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה תָּֽקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָֽקְעוּ. הָיוּ תוֹקְעִים וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְשַׁעַר הַיּוֹצֵא חַמִּזְרָח. הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח 24b הָֽפְכוּ פְנֵיהֶן לַמַּעֲרָב וְאָֽמְרוּ אֲבוֹתֵינוּ הָיוּ בַמָּקוֹם הַזֶּה אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל יי' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ וְאָנוּ לְיָהּ עֵינֵינוּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָיוּ שׁוֹנִין לוֹמַר אָנוּ לְיָהּ וּלְיָהּ עֵינֵינוּ:
Traduction
Deux prêtres se tenaient à la porte supérieure, qui mène (en descendant) du parvis des simples Israélites, à celui des femmes, ayant 2 trompettes en mains. A l’appel du crieur, ils sonnaient un coup rapide, un autre plus long, puis un 3e coup rapide. En arrivant au 10e degré, ils recommençaient autant de sonneries. Arrivés au parvis, ils les renouvelaient, et ils continuaient ainsi jusqu’au moment de parvenir à la porte donnant accès par l’Est. Parvenus à ce dernier point, ils se tournaient vers l’Ouest et disaient: ''nos ancêtres ont dû se tenir à cette place, selon ces mots (Ez 8, 16): Ils tournaient le dos au sanctuaire divin, ayant la face vers l’Est, et ils se prosternaient à l’Orient, devant le Soleil, tandis que nous adorons Dieu, et nos yeux sont tournés vers lui.'' R. Juda dit que cette dernière formule devait être récitée deux fois.
הלכה: תִּירְגֵּם רַב קוֹמֵי דְבֵית רִבִּי שִׁילָה. קָרָא גַבְרָא. אַכְרִיז כָּרוֹזָא. אָֽמְרוּן לֵיהּ. קָרָא תַרְנְגוֹלָא. אֲמַר לוֹן. וְהָתַנִּינָן בֶּן גֶּבֶר. אִית לָךְ מֵימַר בַּר תַּרְנְגוֹלָא.
Traduction
Rav dit (au sujet du crieur) devant l’école de R. Shila qu’il faut traduire l’expression mishnique ''l’appel de l’homme (140)Cf. Michna, (Yoma 1, 8)Ê; J., (Sheqalim 5, 1)'' par les cris officiels (appelant au service). On entend aussi par là, lui dit-on, le cri du coq. C’est Ben-Gaber qu’il est dit, répliqua-t-il; or, on ne peut pas confondre ce nom avec celui de Ben-Tarnegol; il s’agit donc de la voix de l’homme (gueber).
Pnei Moshe non traduit
אית לך לממר בר תרנגולא. בתמיה:
רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. עֲשִׂירִית מִלְּמַעֲלָן. עֲשִׂירִית מִלְּמַטָּן.
Traduction
R. Jérémie demanda: le 10e degré dont parle la Mishna est-il compté du haut, ou du bas (soit la 5e en partant d’en haut, sur 15)? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
עשירית. מעלה עשירית דקתני אם הוא מלמעל' או היא עשירית מלמטן וחמישית היא מלמעלן ולא איפשיטא:
אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲױִם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וְהֵ֛מָּה מִשְׁתַּֽחֲוִיתֶ֥ם. שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים לַחַמָּה וּמִשְׁתַּחֲוִים לַהֵיכָל. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא. כִּֽי שְׁתַּ֥יִם רָע֖וֹת עָשָׂ֣ה עַמִּ֑י. וְכִי שְׁתַּ֥יִם רָע֖וֹת עָשָׂ֣ה עַמִּ֑י. הָא ווִתְרָא מֵאֶלֶף. אֶלָּא שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים לַחַמָּה וּמִשְׁתַּחֲוִים לַהֵיכָל.
Traduction
R. Hiya b. Aba dit: de l’expression irrégulière ils se prosternaient (où la lettre t est superflue), on déduit qu’une double génuflexion avait lieu à tort au Temple, l’une vers le soleil, l’autre vers le sanctuaire. R. Aba b. Cahana explique ainsi le verset (Jr 2, 13): car il a commis deux méfaits envers moi etc.; en réalité, ils ont commis plus de 2 méfaits, et plus de mille, mais le prophète leur reproche deux mauvaises actions commises du même coup, savoir de s’être prosternés devant le soleil, en tournant le dos au sanctuaire.
Pnei Moshe non traduit
והמה משתחויתם. כתיב וקרי משתחוים. ודרש הכתיב דמשמע כפל השתחויה אלא שהיו משתחוים בפניהם לחמה ובאחוריהם עשו השתחויה להיכל:
וכי שתים רעות. בלבד עשה עמי והלא היא יותר מאלף כדכתיב ביחזקאל אלא שתים רעות בבת אחת עשו שהיו משתחוים בפניהם לחמה ובאחוריהם אל ההיכל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source